<h1>ראב"ן שו"ת בסוף הספר</h1>
<h2>דף פה.</h2>
הנני יוסף בר' נתן עבדך תלמידו באתי לשאול על דין ראובן שתבע את שמעון לדין וטענו בהיותך במדינת הים הלויתי לאשתך [מ'] פשיט[ים] על קונטריסים של סליחות ובחזירתך ממדינת הים בקשת ממני להשאילם לך וכך עשיתי ועתה השיבם לי, ענה שמעון, אותם קונטריסים אבדתי בבית הכנסת, ואילו הן בידי לא הייתי מחזירם לך כי שלי הם. תשובה דעתי נוטה שאם מודה אשת שמעון שמישכנן לראובן במ' פש[יטים] שחייב שמעון לפרוע חובת אשתו, דתניא [ב"מ ק"ד.] ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל הקרבנות שחייבת, אלמא אדם פורע חובת אשתו ומה לי חוב קרבן ומה לי חוב אחר. ואמרינן [ב"ב קל"ט.] שלחו ליה מבי לשמ' ילמדינו רבינו לוותה ואכלה ועמדה ונישאת מהו בעל לוקח הוי ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות או יורש הוי ומלוה ע"פ גובה מן היורשין שלח להו תניתוה נשאו גדולות ישאו קטנות מאי לאו נשאו גדולות לבעל שלוו ולקחו מחלקן של קטנות ופירנסו עצמן ונשאו לבעל ישאו קטנות מבעל שפרע הקטנות מן הבעלים של (גדולים) גדול[ות] מה שלוו, אלמא לוותה ואכלה ועמדה ונישאת מלוה מוציא מיד הבעל, וכ"ש כשלוותה כשהיא תחתיו שהוא חייב במזונותיה, ואע"ג דשני [שאני] פרנסה דאית ליה קלא והוי כמלוה בשטר, לא סמכינן אהאי שינויא אלא אשינויא בתרא דשני גבי ד[ר]בין שוויה רבנן כיורש משום פסידא (דמלוה וכן בפרק יש נוחלין) [דאלמנה]. ואל תשיבני (ב)[מ]פרק בתרא דכתובות [ק"ז:] מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי, דהתם כיון שעמד מאליו שהבעל לא אמר לו לעשות וגם היא לא לוותה הימנו ולמי יתבע חובו (הילכתא) [הילכך] פסיד, אבל לותה ואכלה הבעל משלם. ובפרק (ג') יש מותרות [יבמות פ"ה.] אמרי' בעא מיניה ר' יוחנן מר' אליעזר אלמנה לכ"ג גרושה לכהן הדיוט יש לה מזונות וכו' עד לא צריכא שהלך בעלה למדינת הים לוותה ואכלה מאי א"ל אין לה, טעמא דפסולה היא [הא] כשירה הבעל משלם. ואין שמעון יכול לומר (איהו) [אילו] היו בידי לא הייתי מחזירם לך כי שלי הם, אלא יחזיר או הקונטרסים או הפשיטים. ואם אין האשה מודה תשבע שלא מישכנה ולא לוותה ממנו כלום, או ישבע ראובן ויטול. אם מתה האשה, ישבע שמעון שבועת יורשין שלא פיקדה לו לפרוע ולא אמרה לו. וצורי יצילני מעונש הדין.
